<h1>ארחות חיים הלכ' תקיעת שופר סימן י"ז</h1>
<h2>דף לב:</h2>
ובמקומות שעושין שני חזנים א' ליוצר וא' למוסף השני מתקיע ובדין הוא דנתקע ביוצר ופעם א' גזרו על ישראל שלא לעשות מצות שופר ושנו המנהג לתקוע במוסף ואמרינן בירושלמי דמגו דחמון דקרו ק"ש ומצלו וקרו באורייתא ומצלו אמרי בנימוסיהון אינון עסקין פי' שלא ירגישו שלשם מצוה תוקעין. וי"א שכשם שהיו מתקבצין ותוקעין כסבורין היו שעליהן היו באים ועמדו עליהן והרגום ושינו המנהג למוסף כדאמרי' שיאמרו בנימוסיהון אינין עסקין כלו' לשם חוק שלה לא למרוד בנו ולבא עלינו ואע"פי שהגזר' נתבטל' התקנ' לא זזה ממקומ' והטעם משו' דאיכא ברוב עם וכתי' ברוב עם הדרת מלך.
